איך נחזק את הכוחות של ילדנו?

נכון כשהיינו ילדים הדברים היו נורא פשוטים? יש גנן ויש לו גינת ירק. הוא מגדל עגבניות ומלפפונים וכמו בכל גינה יש גם עשבים שוטים. תשאלו כל ילד בגן חובה את מה הוא ישקה במים ויטפח? את העגבניות והמלפפונים או את העשבים השוטים? והם יענו לך ישר: הוא ישקה את מה שהוא רוצה שיגדל ומה שלא- כן, הוא פשוט יתן לו לנבול.

אז למה כשהפכנו להורים הדבר הפשוט הזה הסתבך? אם תשומת הלב שלנו היא מים, למה הרבה פעמים בלי לשים לב אנחנו מוצאים שאנחנו משקים את החולשות של הילדים שלנו במקום את החוזקות שלהם. למרות שהכוחות זה דווקא מה שאנו רוצים לטפח?

"אמא! קיבלתי ציון 80 בבחינה". "כן יופי, אבל על מה ירדו 20 נקודות?!". "אמא ניסתי לחתוך סלט לבד והקערה נשברה ונפלה"- "תשים לב פעם הבאה.. כל הזמן הכל נופל לך מהידיים..".

כל מה שצריך זו מודעות וקבלת החלטה. החלטה להיות הורה שמשקה את מה שהוא רוצה שיצמח- את ההצלחות, את לקיחת היוזמה, את הרצון לעזור, ולא את הכשלונות והפספוסים. אם לא נשקה אותם – הם כבר ינבלו לבד. רק כך נבנה בטחון עצמי אמיתי, לא בשבחים סתם ומחמאות כלליות ("אתה הכי חכם בגן" או "אתה הכי יפה") אלא בכך שנראה לו כל הזמן כמה שרק אפשר את הכוחות האמיתיים שלו ונעזור לו לגלות אותם.

"אמא", "נפלתי מהאופניים וקיבלתי מכה חזקה". רוני בת השבע אמרה לחברה שלי בגינה.

שניה לפני שאמרה לה "אבל כמה פעמים כבר אמרתי לך להיות זהירה?! תראי מה קרה עכשיו!" היא שתקה ואז אמרה לה בחיוך "כל הכבוד לך".

???

"כי למרות שנפלת וקיבלת מכה עלית מיד שוב על האופניים והמשכת לרכב. זה מראה על המון נחישות".

"נכון" היא אמרה לה כולה זורחת, כשאני רוצה משהו- אני לא מוותרת גם אם קשה".

לפעמים כדאי ללמוד מהילדים שלנו.. חשבתי לעצמי.. גם לנו לא קל להתעלם מהחולשות ורק לעודד את החוזקות. אבל כשרוצים משהו- לא מוותרים גם אם קשה.