"אני לא יודעת מה לומר" היא אומרת, אבל הפנים שלה כבר אומרות הכל: "אני מנסה בטוב, אני מנסה ברע. מבקשת עשר פעמים לפחות ושום דבר לא עוזר. היא פשוט מתעלמת מכל מה שאני אומרת. לפעמים אני פשוט מרימה ידיים, מוותרת. אבל לפעמים אין ברירה, אני לא יכולה יותר ואני צועקת ומענישה ושולחת אותה לחדר שלה- לבד.. ואז ... אני שומעת את הבכי שלה וקולטת כמה היא עדיין כל כך קטנה וכמה היא פגיעה ואני מרגישה שאני רק רוצה לחבק אותה ולנחם אותה ולבקש סליחה שצעקתי, סליחה שפגעתי, סליחה שאני אמא כזו... אבל אז בפעם הבאה הכל מתחיל מההתחלה.. אני כזו אמא גרועה!".

באמת לא פשוט.. לא קל בכלל להיות הורים היום. זו תקופה מבלבלת. השיטות של "הסמכות של פעם" כבר לא עובדות, אבל גם עם חופש מוחלט אי אפשר. מה עושים? זה קשה, ולא פעם גורם לחוסר אונים ותחושת כישלון שלנו כהורים.

 

בגלל הבלבול, הרבה הורים פשוט מזגזגים בין להיות הורה סמכותי קשוח לבין הורה שמרשה הכל (חים עמית, פסיכולוג חינוכי קורא לזה להיות "נבוט או סמרטוט"): או שההורים נכנעים, מוותרים לגמרי על כל דרישה, או שההורים בשניה הופכים להיות דיקטטורים ש"נובחים" את ההוראות והכל צריך להתבצע כאן ועכשיו ואם לא -כועסים ומענישים. בשני המקרים בסופו של דבר ההורים מרגישים רע מאוד, רע מאוד עם עצמם. אז מה הפתרון?!

התיאוריה של אדלר מציעה אופציה נוספת להורות סמכותית: היא ממליצה להורה להציב גבולות ברורים אך מתוך אהבה וראיה של הילד. זהו הורה שאוכף את החוקים שלו. לא כי "בא לו" או כי "ככה הוא החליט". אלא בגלל שככה צריך. הגבולות שהוא קבע לא נקבעו סתם כי הוא קם הבוקר על צד שמאל, אלא יש להם סיבה. אסור לחצות כביש באדום כי צריך לשמור על הבריאות. מאותה סיבה צריך להתקלח, לא חוצים אור באדום ועוד. כל משפחה והערכים שמתאימים  לה.

בחופש הגדול אוהב נמרוד בן ה 12 ללכת יום יום עם חברים לבריכה. אבל כשהוא חוזר הוא אף פעם לא טורח לשטוף את בגד הים שלו ולתלות אותו. תמיד הוא זורק אותו על הרצפה במקלחת. אמא החליטה כי הגיע הזמן להציב גבולות ברורים וקבעה חוק שיש מאחוריו ערך של שמירה על הנקיון והתחשבות בזולת (באמא). לפי החוק בגד ים שישאר זרוק על הרצפה במקלחת לא ישטף ויתלה על ידי אמא. אמא הודיעה על החוק אבל נמרוד כרגיל השאיר את בגד הים רטוב על הרצפה. יום המחרת מגיע נמרוד רוצה לצאת לבריכה ולפתע רואה שאין לו בגד ים  נקי ויבש. הוא נכנס ללחץ ומבקש מאמא שתכבס מהר את בגד הים ותיבש במייבש כי החברים מחכים לו.. הוא גם מבטיח-מבטיח שמעכשיו ולהבא הוא ידאג לשטוף ולתלות את בגד הים. הכי קל לאמא היה לגרום לו להיות מאושר וללא דאגות ולעשות זאת בשבילו. אך אמא של נמרוד אינה "סמרטוט" והיא יודעת שיש לעמוד מאחורי חוק שנקבע. אמא של נמרוד גם אינה "נבוט". לכן היא לא תאמר לו "אתה רואה מגיע לך זה מה שקורה כשלא עושים מה שאמא אומרת. אז עכשיו גם תסבול שאין לך בגד ים נקי וגם תקבל עונש של שבוע בלי טלויזיה". אמא של נמרוד היא הורה שיודע שחלק מהתפקיד זה להציב גבולות ולגרום לילד לקחת אחריות על מה שקרה. היא יודעת שהאכזבה באי הליכה לבריכה היא זו שתלמד אותו. לכן היא תעשה זאת עם הרבה רגישות ואמפטיה: "את בגד הים שלך היית אמור אתה לשטוף ולתלות אתמול. אני יודעת שזה מאוד מתסכל וגם אני היתי מתוסכלת במקומך. בפעם הבאה אני בטוחה שתעשה את זה". תחבק את נמרוד  (אם הוא מסכים בגיל הזה..) ותמשיך הלאה. סביר שנמרוד לא יאהב את התשובה וימשיך לקטר וגם לכעוס. אבל אמא שלו עקבית. ונמרוד יבין שכמה שאמא שלו אוהבת אותו היא לא תשנה את ההחלטה, הוא ימצא בסופו של דבר בעצמו את הכוחות להתגבר, ללמוד מהמקרה ולהמשיך הלאה.

לא פשוט להיות הורה סמכותי. צריך לעבוד על זה, ללמוד את זה ולהתאמן. אבל אם רוצים יחסים של  כבוד ואמון עם הילדים- אלו אולי אחת המשימות המשתלמות ביותר.

איך נהיה הורים סמכותיים?

052-4002446

agcarmel@gmail.com

מומחית הורות ותאומים

   מגשרת משפחתית (עו"ד)

מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך

  • Facebook
  • YouTube

© 2017 by Anat Gilad-Carmel